מגזין סוף השבוע

ביום שבו ישקוט שאון התותחים והאיום הביטחוני הקיומי יוסר - עם השלמת הניצחון על איראן ושלוחיה - ישוב עם ישראל לעסוק בשאלה הגדולה באמת. ניתן להניח שבניגוד למה שנדמה מוקד הוויכוח הציבורי יחזור בעוצמה אל מלחמת הזהות הפנימית. אחד מהפחדים שהשמאל ינסה להעצים יהיה סביב השאלה: "האם ישראל תהפוך לאיראן?"

כפי שתיארנו, ההשוואה הזו אינה רק מופרכת, היא הפוכה למציאות. בין ישראל לאיראן האסלאמית, המקדשת את המוות והדיכוי, לבין ישראל היהודית, המקדשת את החיים והחירות, פעורה תהום ערכית ורוחנית. עלינו לשאול ביושר: האם דמותה של המדינה האידיאלית, זו שצועדת ברוח התורה, כבר מנוסחת ומוכנה להפעלה?

ראש עיריית ניו יורק החדש, זוהראן ממדאני, מאמץ את אתוס "ההיג'רה" האסלאמי. במאמר היסטורי ועכשווי כאחד, חוזר הרב אליצור סגל לחורבן יהודי א-מדינה, ומעלה שאלה מטרידה: האם גורל דומה אורב ליהודי העיר?

נרטיב הוא הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו. כלומר - מה שאנחנו מאמינים שעברנו. מתוך הנרטיב נבנה האתוס. הנרטיב של ממדאני הוא שמוחמד היה מהגר שנרדף בעיר הולדתו מכה, ומשם התקבל בברכה במדינה. על בסיס זה הוא מבשר בשורות טובות למהגרים.

שנתיים וחצי זועק עמיעד כהן, מנכ"ל המרכז לחירות ישראלית, על כך שרק העברת הגבול מעבר לליטני תוציא את ישראל מטרפת הסבבים בלבנון. שיחה אקטואלית עם מבט ליום של אחרי המלחמה - וכיצד השמאל כלוא בתוך מבוך מוסרי שרק תפיסה אמונית יכולה לפתור.

"אני טענתי שיש לנו שתי אפשרויות. או מלחמת לבנון השלישית, או מלחמת לבנון האחרונה. כדי להגיע לאותה מלחמה 'אחרונה', התוצאה הסופית חייבת להיות מוחלטת: לפרק את חיזבאללה מנשקו. הבסיס להכרעה נשען על אחיזה בשטח המקנה יתרון טופוגרפי."

אחרי ההכנות והתכנונים – בפרשות שלנו עוברים לביצוע. משה מקהיל את בני ישראל, ומצווה קודם כל על השבת. בני ישראל נקראים לתרום, והתרומה מופלאה עד שצריך לעצור את העם. משה מכנס את בעלי המלאכה והעבודה יוצאת לדרך.

בציווי על הקמת המשכן – המשכן מתואר בפנים החוצה: בתחילה כלי המשכן (הארון, השולחן), ואחר כך – קרשי המשכן. בפרשות שלנו, בהקמה, הסדר הוא הפוך: בתחילה מדברים על מבנה המשכן, ואחר כך מתוארת בניית הכלים. סדר זה מתאים להבדל שבין מעשה למחשבה.

הפער בין גן עדן לגיהנום מעולם לא היה קטן יותר. בזמן שישראל מפרקת את האיומים הקיומיים הכי גדולים שהיו לה, הרשתות החברתיות מתמלאות בני אדם תבוניים שקורסים אל תוך סבל אישי שעוסק ברצינות גמורה בגזל של כוס הקפה שלו.

אנחנו רואים מחיקה של תשתיות הרשע בעזה, מערכה שמשתקת את חיזבאללה, וישראל הקטנה מפרקת במו ידיה את אימת המזרח התיכון. ובכל זאת, יש כאן פרדוקס קורע לב של אנשים מנותקים שקורסים מול חוסר נוחות זמני. זוהי חשיפה של תרבות האינדיבידואל בשיאה.

מתי בפעם האחרונה נסעתם על כביש 40, מבאר שבע ועד מצפה רמון, והנוף שליווה אתכם משני צידי הכביש היה עמוס בעשב ירוק? שנת 2026 מביאה איתה בשורה משמחת לאוהבי המדבר. בזכות חורף רווי במשקעים ושיטפונות, הנגב חווה התעוררות אקולוגית שמתרחשת רק אחת לכמה שנים.

החל מערוצי נחלים שנראים כמו ערבות מונגוליות ועד לבורות מים מלאים - זה הזמן לארוז פק"ל קפה ולרדת דרומה, רגע לפני שהחום מעלים הכל. רשות הטבע והגנים ממליצה במיוחד על נחל עובדה ושדה בוקר.